החלטה
בפניי בקשה מטעם התובע לתיקון כתב התביעה שהוגש מטעמו (להלן: "הבקשה").
כתב התביעה המקורי הוגש ביום 1.3.11, במסגרתו עתר התובע לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים בזמן חופשת לידה (כך על פי כתב התביעה המקורי), "פיצוי בשל פיטורים לא צודקים", רכיבי שכר וזכויות סוציאליות שונות.
בדיון שהתקיים ביום 23.9.12, צמצם התובע את המחלוקת בכך שהעמיד את השכר הקובע על גובה שכר המינימום במשק, ביקש למחוק את רכיבי התביעה שעניינם שעות נוספות בלילה ופיצוי בגין פיטורים במהלך חופשת הלידה. כמו כן, התובע חידד את המחלוקת בעניין נסיבות הפסקת עבודתו, וטען כי הוא ראה עצמו מפוטר בשל סירובו של המעביד להשיבו לעבודה בתנאי עבודה המתאימים את מגבלותיו הרפואיים שנוצרו עקב תאונה שעבר.
במסגרת הדיון המוקדם, ולאחר שבית הדין ערך חישובים והסביר לצדדים את הסיכויים והסיכונים בהליך, הצדדים הסכימו עקרונית להצעת פשרה שהועלתה על ידי בית הדין, ב"כ התובע הודיע כי ימליץ לתובע לקבלה וכל שנותר הוא לקבל את עמדתו של התובע להצעה. תחת מסירת עמדתו של התובע להצעת הפשרה שהועלתה, הוא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, כשסכום התביעה נותר כמעט כפי שהיה בתביעה המקורית, גבוה בעשרות מונים מהסכומים הריאליים שעשויים להיפסק לתובע.
בבקשתו התובע חזר בו מהסכמות שהביע בישיבה המקדמית. כך, התובע ביקש לחשב את רכיבי התביעה על בסיס שכר גבוה יותר, ועל אף גרסתו לעניין נסיבות הפסקת עבודתו, אשר עילתה בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים העוסק בהתפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, הוא עמד על תביעתו לפיצוי בגין "פיטורים לא צודקים" בשיעור 36 משכורות ועל פיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני בסכום של 30,000 ₪ בשל פיטורים במהלך חופשת מחלה לטענתו.
הנתבעת מתנגדת לבקשת התובע לתיקון התביעה, בין היתר משום שיש בה חזרה מסיכומים ומהודאות שנמסרו על ידי התובע בדיון, ובשל היעדר בסיס עובדתי ומשפטי למרבית רכיבי התביעה.
לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וטעמיי לכך מפורטים מטה.
הלכה פסוקה ומושרשת היא כי בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב תביעה, "ינקוט גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשה כאמור. זאת, למעט מקרים חריגים, בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור הפלוגתאות נשוא התובענה" (ע"י 567/09 זאו צ'נגז'ין ואח' – אסטראק בע"מ ואח', ניתן ביום 25.3.2010).
נפסק זה מכבר כי סמכות בית הדין לתקן את כתב התביעה, רחבה ככל שתהיה, אינה בלתי מוגבלת, ובית הדין ינהג על פי עקרונות היסוד שנקבעו בפסיקת בתי המשפט בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות (דב"ע חש"ן/90-3 שופרסל בע"מ – קייטנברג, פד"ע כרך כב, 22, 25-26).
כללי היסוד המנחים את בתי המשפט בתיקון כתבי טענות, מובאים בין היתר בדב"ע תשן/23-3, מדינת ישראל – מלמן, פד"ע כרך כא, עמ' 360, בעמ' 363:
"מתן רשות לתקן כתב טענות נתון תמיד לשיקול דעתו המשפטי של בית המשפט, לאחר שישקול את נסיבות הענין. כאשר מבקשים לתקן כתב טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית המשפט. הראשונה – האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתה האמיתית לדיון – השניה האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאוד ליברלית, כדי הטפל לא יכשיל את העיקר".
כמפורט לעיל, טיוטת כתב התביעה המתוקן עומדת בסתירה לטענות התובע בדיון שהתקיים בפניי. התובע הודה כי לכל היותר יש לחשב את רכיבי התביעה על בסיס שכר המינימום במשק, אולם בתביעתו ביסס את חישוביו על שכר גבוה יותר. כמו כן, התובע תבע דמי הבראה בגין 4 השנים האחרונות לעבודתו של התובע בניגוד להוראות צו ההרחבה המאפשר תביעה בגין השנתיים האחרונות בלבד. זאת ועוד, על אף כי גרסתו של התובע מבוססת על הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, לפיהן התפטר בדין מפוטר, מרבית סכום התביעה (70% מסכום התביעה) מושתת על טענת פיטורים!
היה מצופה כי התביעה תתוקן ברוח הדברים שהועלו בדיון המקדמי, שיהיה בכתב התביעה המתוקן כדי לצמצם את המחלוקות בין הצדדים ושכתב התביעה המתוקן יעלה בקנה אחד עם הצהרותיו של התובע, באופן התואם את החקיקה והפסיקה במשפט העבודה.
בית הדין אינו נוהג באותו אופן בכתב תביעה מתוקן כפי שהוא נוהג עם כתב טענות ראשון בהליך. בטרם נערך דיון לגופו של עניין ובטרם החל הדיון, שיקול דעתו של בית הדין כנגד כתב טענות ראשון הוא מוגבל, ובית הדין לא ימהר להורות על סילוקו או מחיקת חלקים ממנו. שונה הדבר עת עסקינן בכתב תביעה מתוקן, לאחר שהתקיים דיון מקדמי לגופו של עניין, שאז חובה על בית הדין לבחון בין היתר גם את רצינות טענותיהם של הצדדים ואמיתות הטענות בשים לב להצהרותיהם ולהוראות הדין.
בנסיבות העניין, כתב התביעה המתוקן אינו מעמיד לדיון את השאלות השנויות במחלוקת באמת, ומותיר אחריו את הרושם כי התובע בחר לטעון טענות מן הגורן ומן היקב בצורה ערטילאית ומערבב מין בשאינו מינו.
משכך, תיקון כתב התביעה כמבוקש, יכביד על ניהול ההליך ויקשה על בית הדין להכריע במחלוקות שבין הצדדים, ומן הדין לדחות את הבקשה.
סוף דבר – על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.
התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים וללא קשר לתוצאות ההליך.
בית הדין מציע לתובע לשקול מחדש את אופן המשך ההליכים בתיק דנן. התובע יודיע כיצד בדעתו לקדם את הדיון בתובענה בתוך 14 ימים. בהעדר הודעה, תמחק התביעה.